רץ ברשת
דמוקרטיה או שנאה עצמית? נשיא אוניברסיטת ת”א תומך בבקשת סטודנטים להפגין לציון “יום הנכבה”
מרגישים המומים ומופתעים נוכח ההפגנות באוניברסיטת קולומביה? אל תלכו רחוק. ממש ברגעים אלו סטודנטים שונאי ישראל עורכים הפגנה דומה באוניברסיטת תל אביב. לא משנה להם העובדה שהם נהנים מזכויות שוות (ולעיתים אף מקבלים הטבות רבות בשל היותם בני מיעוטים) – הם רוצים לציין את יום “אסונם” לכאורה, ללא כל קשר לעובדות היסטוריות. ויש להם עזרה מבפנים, כמובן. מי? נשיא האוניברסיטה בכבודו ובעצמו. ולתפארת מדינת ישראל
אורית גרוסקוט
היום, אני מביטה במפלצת ההפגנות המשומנת של הפורעים האנטי ישראליים באוניברסיטאות בארה”ב, ולנגד עיניי עומדת עובדה אחת פשוטה: שונאי ישראל יכולים להתגלם בילדים מפונקים וטיפשים בארה”ב, אך יש להם מנהיגים חזקים בצוותי ההוראה והחינוך. פעמים רבות אותם מנהיגים מוברגים גבוה בצוות החינוכי השולט באותו מוסד, ומתווים את דרכם הרעה לאלפי סטודנטים צעירים ששותים את דבריהם בצימאון. אך כמו שכתבתי בעבר, לפני שאנחנו ניגשים לחפש אחראים ומנהיגים להפגנות השנאה בחו”ל, כדאי מאוד להסתכל פנימה ולעשות בדק בית.
חוששים מקולומביה? לכו לתל אביב
ממש בעת כתיבת שורות אלו, מתקיימת הפגנה באוניברסיטת תל אביב לציון “יום הנכבה”. ההפגנה בעידודו ובהמלצתו של נשיא האוניברסיטה פרופסור אריאל פורת, שכתב את המילים הבאות: “אנחנו מצויים בעיצומה של מלחמה קשה שבה חירויות יסוד, ובכלל זה חירות הביטוי וההפגנה, אכן עלולות להיות מוגבלות, עקב החשש שמימושן יפגע בביטחון הציבור. עם זאת, גם בימי מלחמה הדמוקרטיה וחירויות היסוד אינן מושעות – אדרבה, במובנים מסוימים שמירה על ערכי הדמוקרטיה חשובה עוד יותר, שכן הסיכון לפגיעה לא מידתית בזכויות אדם ואזרח הוא גבוה יותר“.
במילים פשוטות פונה פרופסור פורת, המייצג מגמה רווחת במוסדות האקדמיים בארץ, ומבקש: תנו להם להפגין, גם אם הם יבזו את סמלי המדינה (כפי שקרה בכל ההפגנות הקודמות), יקראו לחיילי צה”ל “רוצחים” (על סמך הפגנות קודמות, כמובן) ויניפו, איך לא, את דגל פלשתין המומצא של המדינה הלא קיימת. תנו להם להפגין, זו דמוקרטיה.
חסידי אומות עולם וילדי ה”בא לי”
למזלנו, בזמן שפרופסור פורת וחבריו מציעים לתת במה לפורעים בזמן מלחמת קיום, באים סנטורים גויים, חסידי אומות עולם, ומבקשים בגלוי להעיף סטודנטים פורעי חוק מהאוניברסיטאות. הם מבינים שאותם פורעים לא מעוניינים בשלום, אלא בקיום טבח אכזרי וברוטלי דוגמת ה-7.10 שוב ושוב (לדבריהם), אפילו אלפי פעמים, דבר שמעלה באופן אוטומטי את השאלה: היכן נמצא הריקבון המוסרי האמיתי? ומה לנו להלין על הגויים, כשאצלנו עולה ניחוח שנאה עצמית? כל עוד הפגנות כאלו מתקיימות באישור של אוניברסיטאות בישראל, מה לנו להתלונן על הקורה בארה”ב?
הרי הילדים האלו בארה”ב מגיעים לקולג’ כדי לפרוק כל עול. הפקרות, סמים ושאר עבירות שמתבצעות בין כותלי האוניברסיטאות בארה”ב ידועות ומוכרות, ואף נחשבות כחלק מ”מסע ההתבגרות” של אותם ילדים מפונקים. אותם ילדים שלא חוו מעולם אזעקה, שלא לדבר על שריקה של טיל מעל הראש. אותם ילדים שלא נאלצו מעולם להשתטח ליד רכבם באמצע כביש מהיר כשרקטות מעל ראשם, וחוץ מהסיפורים של הוריהם על פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, מעולם לא חוו את אימת הפחד מפיגועים. ברור שחלק גדול מהם שונאי יהודים, אך חלק גדול מהם פשוט בורים וטיפשים. איתם אין לנו באמת שיח ושיג. אז עם מי כן?
אוניברסיטת תל אביב או אוניברסיטת עזה?
שיח ושיג עשויים להיות לנו עם נשיא אוניברסיטת תל אביב, ועם שאר הסגל החינוכי באוניברסיטאות בארץ. הם, המכהנים כיום במדינת ישראל בעמדות מפתח, ומשתמשים שוב ושוב במושגים חלולים של “זכויות האזרח”, אינם מבינים דבר אחד: המפגינים ה”נחמדים”, אוהבי האדם ושוחרי השלום לכאורה, יעיפו אותם בשמחה, הן מכהונתם במרומי המוסד האקדמי והן מהמדינה – אם רק תינתן להם האפשרות. המפגינים האלו רואים בהם דבר אחד: יהודים. וככאלה, הם מעוניינים להשליכם לים, ויפה שעה אחת קודם. מתי הם יבינו זאת? אין לדעת.
כאנשים מאמינים עלינו להרבות בתפילה לגאולה שלמה, וכן בתפילה להתפכחות (לא כואבת) של אחינו הטועים. כי בסופו של דבר, טועים או לא – כולנו אחים, כולנו יהודים, ואין לנו מקום אחר ללכת אליו.